Customer

כללי עשה ואל תעשה בבקשת חנינות

במדינות רבות קיימת האפשרות לקבל חנינה לאסיר במידה והוא עומד בכל מיני קריטריונים שהמדינה הציבה. כתוצאה מכך מטבע הדברים, אסירים רבים מבקשים חנינות מן הנשיא במטרה לצאת לחופשי לפני תום מועד ריצוי העונש שלהם. חשוב לומר, כי נשיא המדינה הוא הסמכות היחידה אשר בסופו של דבר רשאית לאשר בקשות של חנינות, וזאת לאחר בדיקה מדוקדקת של בקשת החנינה והיות האדם אשר מבקש אותה, אכן ראוי לחנינה וזקוק לה. יש לציין, כי חנינות ניתן לבקש יותר מפעם אחת ואין לחשוש כי הזדמנות זו הינה חד פעמית. אם נתקלתם בסירוב לבקשת החנינה תוכלו להגיש בקשות נוספות בעתיד.

כלל ראשון – מדובר בבקשה ולא בדרישה

חנינות אינם ערכאה משפטית, אלא אקט של חסד הבא להעלות את האסיר מעל לחוק ולאפשר לו לחזור לחיים שמחוץ לכותלי בית הסהר. מכאן נובע כי בקשות חנינה אינן יכולות להיות מנוסחות כדרישות ומומלץ לא להשתמש בניסוח תוקפני ואסרטיבי. יש להתייחס לבקשת החנינה כמו לבקשת מלגה ולא להתנסח בסגנון הישראלי הרווח של "מגיע לי כי אני מסכן".

כלל שני – ספרו את האמת לפרטיה

בקשות של חנינות נבדקות באופן קפדני על ידי עורכי דין היושבים בוועדה של הנשיא לענייני חנינות. אל תנסו ליפות את המציאות בבקשה ובטח שלא להגזים בתיאורי הסבל שלכם או של משפחותיכם. היו ישירים ואמיתיים וגם אם יש בתיק הפלילי שלכם דברים לא נעימים עדיף שאתם תצביעו עליהם ולא תתייחסו אליהם כלא קיימים, כי מישהו יבדוק זאת. נסחו את הבקשה בצורה אנושית ולא כמסמך משפטי או תוכנית עסקית.

כלל שלישי – לא כולם ראויים לחנינה

חשוב לזכור כי המצב האישי שלכם יכול להיות מאד מסובך וקשה, אבל לבקשת החנינה חייבת להיות סיבה קונקרטית ולא רק כללית. יש לדעת כי המערכת מעדיפה למשל אנשים שהשתקמו מחיי הפשע והעבריינות על פני אנשים שיכולים לתאר עבר עשיר בתרומה למדינה אבל שמעדו וסרחו ובגלל זה הם יושבים בכלא.

ולסיום, היו זהירים בניסוח הבקשה וגבו אותה במסמכים שמחזקים אותה.