שולחן דיונים
צוות מקצועי | 29 באוגוסט 2010בכל משרד חשוב וגדול שמכבד את עצמו יש חדר מיוחד עם שולחן דיונים גדול. שולחן שכל חברי ההנהלה יושבים סביבו ובראשו יושב המנכ"ל. בתיאוריה זה המקום בו כל ההחלטות החשובות מתקבלות.
החל מדיונים על קיצוצים, העלאה בשכר, מיזוג חברות, ועד חתימה על הסכמים. אבל בפועל ההתכנסויות סביב שולחן הדיונים הם לא באמת כדי לקבל החלטות הרות גורל לגבי החברה, אלא יותר התכנסויות בחדר הפנוי היחיד בכל המשרד לחגיגות ימי הולדת לעובדים והרמות כוסית בחגים. הרי יודע לכל שאת הדיונים החשובים באמת לא עושים סביב שולחן הדיונים אלא סביב שולחן האוכל.
תמיד מקצים מקום בקומת משרדים לחדר דיונים עם שולחן גדול. מדובר בהרבה יותר מסתם רהיט משרדי שמניחים עליו בורקסים ובייגלה, מדובר על רהיט שמשדר כוח, עוצמה יוקרה ורצינות ויכול להשפיע על הרושם שהחברה רוצה לתת ללקוחות שלה. אבל כדי לתת את האימפקט הרצוי לא מספיק למצוא שולחן עגול עם 8 כיסאות ולתקוע אותו בחדר בסוף הקומה.
חשוב שהשולחן יהיה מרשים. מרשים, הכוונה גדול- כי במקרה הזה הגודל כן קובע. אם השולחן גדול זה אומר שיש הרבה חברים בהנהלה או בחברה עצמה, זה מראה שהחברה משגשגת ובעלת כוח. אבל אז מגיעה הדילמה, מה עדיף שולחן דיונים עגול או מלבני? שולחן דיונים מלבני נותן את התחושה של ליל הסדר, שיש מישהו שיושב בראשו והוא אחראי על ניהול הישיבה ובעל זכות הוטו בהחלטות.
לעומת זאת, שולחן ישיבות מאורך אליפסה נותן תחושה יותר שיווניות בין העובדים למנכ"ל וכביכול תחושה של יותר פתיחות לרעיונות והקשבה. לכן כשרוצים לבחור את שולחן הישיבות, המנכ"ל צריך לחשוב מה הוא רוצה לשדר לעובדים וללקוחות שלו- האם בעל המאה הוא בעל הדעה? אם כן, עדיף שולחן דיונים מלבני וארוך כדי שהוד רוממותו המנכ"ל יוכל לשלוט מכס מלכותו על נתינו העובדים, ואם לא, עדיף שולחן עגול או לפחות אליפטי כדי להדגיש את תחושת ההקשבה הפתיחות והמשפחתיות.
בסופו של דבר, שולחן דיונים הוא דבר חשוב, אך חשוב גם מה יש מסביבו. מהכיסאות שצריכים להיות נוחים ועדיף מסתובבים, הלוח, המחשב, ועד המקרן למצגות. אבל כמובן מי שהופך את השולחן הזה מסתם שולחן עגול/ מלבני גדול לשולחן דיונים זה האנשים סביבו. וכמו שאמרתי קודם לא מספיק לכנס את כולם להרמת הכוסית השנתית או לקבלת גזירות החדשות מהמנכ"ל.
סביב השולחן צריך להתקיים דיון אמיתי, עם דעות, אג'נדות וגם כמה אגרופים על השולחן. דיון עד השעות הקטנות של הלילה שגורם לעיגולים שחורים מסביב לעיניים. בקיצור דיון כזה שמצדיק ישיבה סביב שולחן מיוחד לדיונים, במקום לנהל אותו במשרד של מטר על מטר. מצד שני אין ספק שבשביל לקיים דיון אמיתי לא צריך בכלל שולחן אלא מספיקות לפחות שתי דעות שונות, ובמקרה הזה שולחן דיונים הוא רק פוזה. פוזה שעולה הרבה כסף אבל מצד שני גם מכניסה כסף.
