Customer

אין מה לעשות, הסטטיסטיקה לא משקרת. אחד משלושה זוגות שמתחתנים, מוצאים עצמם בהמשך בתוך הליכי גירושין. לא נעים אבל זו המציאות, השאלה היא למה ואיך זה קורה? מה השתנה שהסטטיסטיקה עלתה באופן כה משמעותי בעשורים האחרונים? קטונתי מלתת על כך מענה מהימן אבל בכל זאת, כמה מחשבות. יש האומרים שהריבוי של הליכי גירושין נובע מכך שזו נורמה חברתית. יתכן וזה הופך את ההתלבטות אם היא עולה לקלה יותר אבל זו בטח לא הסיבה לכך שהרעיון נכנס לראש מלכתחילה.

סוציולוג מפורסם בשם דרקהיים כבר הראה שאפילו ההחלטות האישיות ביותר כמו ההחלטה להתאבד, מושפעות מהלך רוח חברתי. יחד עם זאת יש להניח שאף אחד לא יחליט להתאבד חלילה או להיכנס אל הליכי גירושין אלא אם מלכתחילה הייתה לכך סיבה טובה מספיק. מהן הסיבות? למה ההורים והסבים שלנו לא רצו ישר לרבנות ופתחו בהליכי גירושין? האם היה להם טוב יותר בזוגיות? לא בטוח.

זוגיות היא מסע מפרך. אמנם הנטייה הטבעית של המין האנושי היא לחיות בזוגות אבל זו עבודה קשה. אני חושב שאחד הדברים שהשתנו בעולם המודרני ואולי גם השפיעו על תופעת הגירושין הוא העלייה בקצב החיים, בריבוי הריגושים והפיתויים. אנשים התרגלו לחשוב לטווח קצר, לחפש תוצאות מיידיות וסיפוקים מיידיים ולהימנע מעבודה קשה. זה הגיע עם העלייה ברמת החיים ובעיקר בקצב שלהם.

מה שלא עובד פיקס חייב להתחלף מהר, מה שמתחיל להתיישן חייב להתחלף מיד בדגם חדש. אנחנו מופצצים בדברים שמנסים למכור לנו וביניהם גם אידיאלים גבריים ונשיים, סקס ויופי. מה הפלא שזה גורם לחוסר שקט בתוך הזוגיות? אולי מתוך חוסר השקט צומחות המחשבות באופן ראשוני ואז מגיע העניין החברתי והתפיסה שכניסה אל הליכי גירושין היא ממש לא סוף העולם..

הדרך מכאן לרבנות קצרה. הצורך של האדם המודרני לבלוע את כל העולם, לרוץ מהר לפני שיגמר ולחפש עוד ועוד אחרי העונג המושלם הוא באופן פרדוקסאלי גם הגורם מספר אחד לאומללות, תחושה של חוסר סיפוק וריקנות. הטרנד של הליכי גירושין הוא עוד סימפטום של המחלה המודרנית הזו.